איך נמדוד הצלחה: ״כל הכבוד״ או ״רואים שהתאמצת מאד״?

עבור תלמידים רבים תשבוחות על אינטיליגנציה מסייעת רק לרגע שכן בשניה שהם נתקלים במכשול המוטיבציה צונחת לרצפה. אם הצלחה מעידה על חוכמה הרי שכישלון מעיד על טיפשות. אם כן מהי החלופה?

בספרה כוחה של נחישות כותבת קרול דואק שצריכה להיות הבחנה בין שבחים על יכולת לבין שבחים על מאמץ. שבחים על יכולת ממקמים תלמידים בתבנית חשיבה מקובעת לעומת זאת שבחים על מאמץ פותח בפני תלמידים אפשרויות למידה חדשות. חשוב לתווך לתלמידים שתלמיד שהוציא ציון גבוה ממך במבחן לא הופך אותו לחכם יותר ממך או אותך לטיפש אלא שאותו תלמיד השתמש באסטרטגיות טובות יותר, למד יותר, התאמן יותר ברצינות והתקדם בדך למרות המכשולים ואם הוא עשה זאת גם אתם מסוגלים.

איך נמדוד הצלחה? 

בעיני התלמידים הצלחה שווה ציון במבחן, הצלחה היא תהליך שבו התלמידים עשו כמיטב יכולתם למדו והשתפרו באופן יחסי לעצמם ולא לשכן לשולחן, כישלון תפקידו לעורר את המוטיבציה, אין להירתע מכישלון ההיפך הוא הנכון צריך ללמוד ולתקן.

כישלון אינו תווית שאינך יכול להשתחרר ממנה, כישלון מזמן לקיחת אחריות לתהליכים שיובילו את התלמיד להצלחה. עבור תלמידים רבים תשבוחות על אינטיליגנציה מסייעת רק לרגע שכן בשניה שהם נתקלים במכשול המוטיבציה צונחת לרצפה. אם הצלחה מעידה על חוכמה הרי שכישלון מעיד על טיפשות אם כן מהי החלופה? צריך לשבח תלמידים על תהליכים ולהאיר את התרגול, למידה ומאמץ. למשל: השקעת מחשבה ומאמץ בעבודה/חיבור, ניכר שניסית דרכים שונות עד שהגעת לפיתרון. אנו צריכים תמיד לחשוב איזה מסר אנחנו מעבירים לתלמידים כאשר המבחן הוא מצויין בלי אך טעות אחת ואנו כותבים עליו ״כל הכבוד״ מה אנו משבחים? זריזות? שלמות?

איך נעניק חיזוקים לתלמיד לפני מבחן או משימה? במקום לומר קטן עליך החומר הזה, אתה חכם ויודע הכל נאמר אנחנו יודעים שהמבחן חשוב לך ולמדת את החומר בהתמדה ולאורך זמן גאה בך על כך.

ומה נאמר כשתלמיד נכשל? נאמר שזה מאכזב אבל אם אתה באמת רוצה ציון טוב יותר אתה חייב להשקיע את כולך במבחן הבא בתרגול השאלות שהיית חלש בהם. בלמידת אסטרטגיה חדשה, שינוי גישה. מגיל צעיר ילדים לומדים שטעויות מזכות בשיפוט ולעיתים ענישה אבל הם יכולים גם ללמוד משהו אחר שטעויות מספקות הזדמנות לשיפור.

ויליאם ג׳יימס אבי הפסיכולוגיה המודרנית שמדבר על כך שהדרך לבנות הערכה עצמית של אדם היא שילוב בין הצלחה לבין הציפייה להצליח, ילד שמרגיש שהוא יכול לעמוד באתגרים ולהצליח ביטחונו העצמי הולך ועולה. כשתלמיד מקבל ציון טוב במבחן או מגיש מטלה טובה שהוא השקיע שעות רבות עליה, ניסה, תהה, מחק שינה ושיפר ואנחנו כותבים ״כל הכבוד״ על אותה המטלה. צמד המילים לא רואות את התהליך של התלמיד לא מאפשרות לו רפלקציה עצמית על התהליך שהוא עבר.

משוב חיובי הוא הכרחי עבור הצמיחה של כולנו השאלה היא האם התלמיד יודע להעריך את התהליך והדרך שלו בעצמו או שהוא מחכה ל״כל הכבוד״ שלנו? התשובה לזה היא היכולת לעשות רפלקציה, על תהליך הלמידה שלי, ההשקעה שלי, ההתפתחות שלי ממטלה למטלה וממבחן למבחן.

קרול דואק טוענת בסיפרה שישנה בעיה לשבח ילד רק על התוצאה הסופית, קרול מבקשת לעצור על צמד המילים ״כל הכבוד״ שיכולות לייצר ממש נזק עבור התלמידים.

התלמידים נבהלים מעומס הציפיות שתייגנו אותם, הם מרגישים צורך להמשיך לספק לנו מטלות/עבודות עליהן נגיב ב״כל הכבוד״ ״אלוף״ ״מדהים״ ״מעולה״ וכדומה. במקום זה קרול ממליצה לשבח על הדרך ״רואים שהתאמצת מאוד״ ״יש שיפור ניכר מהמבחן הקודם״ כדי לגרום לתלמידים לזוז מעט מתבנית החשיבה המקובעת אל עבר המתפתחת.

מאמרים נוספים